קצת על שיוף וניירות שיוף

כל עבודת עץ (מעץ מלא כמובן) מתכנסת לשיוף.

רגע לפני הגימור, שהרהיט כמעט מוכן זה הזמן לשייף, לפתוח את העץ ולהכין אותו לקבל צבע. 

 

אז למה אנחנו משייפים בכלל.

 

לשיוף יש 3 מטרות עיקריות 

1. להפוך את העץ והרהיט ליפה יותר - להוריד סימני עיפרון, שריטות, לטשטש אי דיוקים או עיוותים. זה יהיה שיויף גס שבדרך כלל נתעקב עליו יותר, כי מה שלא הורדנו בשלב הזה כבר לא ירד אח"כ...

2. לשפר מגע - להחליק את העץ כך שיהיה נעים למגע אם עבדנו נכון בשלב הראשון השלב הזה ילך די מהר

3. להכין את העץ לצבע - זה בעצם תוצר לוואי של שני המטרות הראשונות, המטרה כאן היא לפתוח את העץ, להוריד שכבה ישנה דקה כך שהצבע שלנו יספג היטב בעץ.

 

כלל חשוב בשיוף - השיוף מתבצע רק עם כיוון הסיבים!!! שיוף נגד כיוון הסיבים עושה שריטות על הסיבים.

 

אם איזה נייר נשתמש - מה עדין ומה גס ומה משמעות המספרים..

 

המספרים על ניירות השיוף מייצגים גרגרים לאינץ' כך שככל שהמספר נמוך יותר הנייר גס יותר, ככל שנעלה במספרים הנייר יהיה עדין יותר.

לרוב נתחיל בנייר מספר 80 (במקרים קשים שהעץ חבול ופצוע נשתמש בנייר 60), איתו נבצע את רוב העבודה, נעגל פינות, נוריד סימנים, לכלוכים ושריטות.

לאחר מכן נעבור לנייר מספר 120 גם הוא נחשב יחסית גס עם כי גבולי. אחרי נייר 120 ניתן לעבור ל 180 או 220. אני נוהג לסיים את השיוף עם נייר 320 (מהדרין יגידו 400 אבל אני לא חושב שיש צורך)

הניירות שאחרי 120 נועדו לשפר מגע, השימוש בהם יחסית קצר ולא נדרש שיוף ארוך וממושך כמו בשיוף הגס. יחד עם זאת לכל נייר יש את התפקיד שלו ואם תעבירו יד על העץ בין הניירות תרגישו הבדל משמעותי.

 

מתי נשייף

קל יותר לשייף כאשר החלקים מופרדים אבל זה לא תמיד מסתדר.

 

ניתן לבצע את השיוף ידני או באמצעות משייפת, בשני הדרכים ניתן להגיע לתוצאות מעולות. אם בחרנו בשיוף ידני מומלץ להשתמש בשארית עץ עם ספוג דק על מנת לקבל תוצאה מיטבית.

 

יש לכם שאלות,

מוזמנים לפנות אלי בשמחה :-)